לפני כשנה נכנס לתוקפו תיקון חשוב בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. התיקון מאפשר מינוי אפוטרופוס לכל אדם שיחפוץ בכך, בהליך פשוט יחסית ומקוצר, על ידי עורך דין שהוסמך לכך מטעם האפוטרופוס הכללי וללא פניה לבית המשפט. איך השפיע התיקון הזה על המציאות ומה ניתן לעשות כדי למנוע ניצול לרעה של החוק?
אף אחד מאיתנו לא אוהב לחשוב על זה, אבל כולנו עלולים ביום אחד לאבד את היכולת שלנו לחשוב בצורה צלולה ולהפוך לנתונים לחסדיהם של הקרובים שלנו. במצב עניינים כזה ברור שאין לנו שליטה על ניהול החיים שלנו, וכדי להיערך לכך מוטב להסדיר מראש את נושא הטיפול בנו וכן ברכוש ובעיזבון שיישאר לאחר לכתנו מן העולם. לשם כך תוקן לפני כשנה תיקון בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, המכונה ייפוי כח מתמשך. [1]
משמעותו של ייפוי כח מתמשך היא למעשה לדאוג מבעוד מועד למצב שבו אדם מאבד את הכשירות המשפטית שלו ואינו יכול עוד לדאוג לעצמו, ללא קרבות משפטיים על זהות האפוטרופוס מבלי שיש לאדם את היכולת להגיב או להתגונן. בהתאם לחוק החדש יכול אדם לקבוע מראש מי ימונה כאפוטרופוס במצב שבו הוא יאבד את כשירותו. ניתן לנסח מבעוד מועד הנחיות וכללים שיהיו מחייבים ובעלי תוקף משפטי, וייכנסו לתוקף במידה והאדם אינו כשיר יותר לטפל בענייניו בעצמו, גם אם הוא בין החיים.
עד התיקון, התייחס החוק למקרים של כשירות משפטית רק בצורה של "שחור" או "לבן" – כשיר או לא כשיר, וזאת רק על ידי צו מבית המשפט. התיקון ביקש לפתור באמצעות ייפוי כח מתמשך את נושא מינוי האפוטרופוס במקרים המוגדרים כ"אפורים" – אנשים מתפקדים אשר יכולים לדאוג לענייניהם בצורה חלקית אך אינם כשירים לעשות זאת מבחינה משפטית. למשל: קשישים, אנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית חלקית.
הרציונל הוא לשמור ככל האפשר על זכויות האדם של אנשים בגיל המבוגר ו/או עם מוגבלויות, ותחילת שיח של אוטונומיית היחיד. בחוק הישן הגישה השלטת היתה פטרנליסטית, וראתה את הקשישים ואת האנשים עם המוגבלויות כאנשים הזקוקים לסעד ולהגנה מטעם המדינה. בתיקון החדש מושם דגש על כך שמינוי האפוטרופוס יהיה תולדה של צורך אמיתי, לטובת האדם, ותוך שיתוף שלו בכל הליך שננקט ושמירת האוטונומיה האישית שלו ככל האפשר.
היתרון הגדול של הליך זה נעוץ בעובדה שהוא מייתר את הצורך לפנות לבית המשפט בעת הצורך, ומאפשר לערוך הסכם אפוטרופסות באמצעות עורך דין שהוסמך לכך. ההסכם יכול להיחתם כל זמן שהמבקש במצב תקין מבחינה קוגניטיבית, וייכנס לתוקפו כאשר יאבד את כשירותו המשפטית.
מה כולל הסדר ייפוי כח מתמשך?
במסגרת ייפוי כח מתמשך יכול אדם לקבוע מי יטפל בענייניו האישיים וברכוש שישאיר אחריו, ובאיזה אופן הוא מעוניין שהדברים יטופלו. בין היתר ניתן לקבוע בהסדר ייפוי כח מתמשך היכן יתגורר המייפה לאחר שיאבד את צלילותו (האם בביתו, במוסד, אצל קרוב משפחה או בכל מקום אחר), מי יטפל בו בעת הצורך ובאיזה אופן, אילו טיפולים יסכים או לא יסכים לקבל ועוד. [2] כמו כן, ניתן להסדיר גם את ענייני הרכוש והעיזבון כגון: היכן יושקע (אם בכלל) כספו של המיופה, הטיפול בנכסיו, בניירות ערך במידה והוא מחזיק, השקעות קיימות וכדומה (חלק מן הפעולות מותנות בהסמכה מפורשת בייפוי הכוח או באישור בית משפט). [3]
ניתן, במסגרת ההסדר, לקבוע מגבלות מסוימות על מהות ואופן הטיפול, להגביל אותו לאנשים ספציפיים, לקבוע סכום חודשי קבוע שיימשך לצורך הטיפול בו, לקבוע סכומי כסף למתנות למשפחה או כל דבר אחר שהמייפה מוצא לנכון. מטרת ההסדר הזה היא בראש ובראשונה לשמור על כבוד האדם המייפה ולאפשר לו ליישם את רצונותיו ובקשותיו באופן מכובד והולם, גם כאשר אינו יכול יותר לקבל את ההחלטות בעצמו.
כיצד ניתן למנוע ניצול לרעה של ההליך?
היתרון הגדול של הסדר ייפוי כוח מתמשך, עלול להיות גם חיסרון. עקיפת הפנייה לבית המשפט והיעדר פיקוח מצידו עשויים לגרור ניצול של המיופה על ידי הקרובים לו והתנהגות בחוסר תום לב.
לדוגמה, עלול להיות מצב שבו אדם מבוגר וחולה מפקיד בידי האפוטרופוס הכללי ייפוי כוח מתמשך המסמיך את בנו הבכור לטפל בענייניו בהתאם לחוק החדש, כאשר יגיע ליום שבו לא יוכל לדאוג לעצמו. נאמר ויש לאדם עוד חמישה ילדים, יכול הבן הבכור להכניס להסכם סעיף המונע מהאב לחזור בן מן ההסכם מחשש שהם יפעילו עליו לחצים בבוא היום לחזור בו מהמינוי. לאחר מכן, יכול להגיש הבן הבכור לאפוטרופוס הכללי לאחר זמן קצר תצהיר מלווה בחוות דעת רפואית על פיה האב אינו כשיר יותר מבחינה משפטית, והאפוטרופוס מקבל את חוות הדעת ונותן להסכם תוקף. במצב עניינים כזה ברור כי יש כאן פתח לניצול לרעה של האב מצד בנו הבכור, כאשר ידיהם של שאר בני המשפחה כבולות.
למעשה, העובדה שההסכם יכול להיכנס לתוקף רק מתוך חוות דעת של רופא כללי, וכי האפוטרופוס הכללי מאשר אותה באופן אוטומטי, מהווה פרצה בתיקון לחוק ומאפשרת מצב שבו עלול להיווצר ניצול לרעה של המייפה. כדי להקשות על מצבים מעין אלה, דאג המחוקק למספר הגבלות על הכנת ייפוי כוח מתמשך שמטרתן למנוע מסיטואציות כאלה להתרחש:
ראשית, ניתן לערוך ייפוי כוח מתמשך רק אצל עורך דין שהוסמך לכך באופן מיוחד ונושא תעודה מתאימה; [4] נדרשים מספר מפגשים בין עורך הדין, מיופה הכוח ומייפה הכוח על מנת שכל הצדדים יהיו בטוחים שההליך נעשה באופן שקוף ומתוך רצון חופשי; נדרש גם הליך טכני של מילוי טפסים באופן מקוון, שהגישה אליהם מוגבלת מפני הציבור הרחב ומתאפשרת רק למי שמבקש להתחיל הליך כאמור; ובסוף כל הליך יש חובת הפקדה של ייפוי הכוח אצל האפוטרופוס הכללי. [5] ללא הפקדה זו אין תוקף להסכם.
חשיבות הייעוץ המשפטי
לאור מורכבות הנושא וחשיפתו לפרצות במסגרת ההסכם, יש חשיבות מכרעת לקבלת ייעוץ משפטי איכותי טרם עריכת הסכם ייפוי כוח מתמשך, ולליווי מקצועי לאורך כל ההליך. עורך דין שהוכשר לכך באופן ספציפי מכיר את החוק על בוריו כולל האותיות הקטנות, ידע להציג בפני הצדדים את כל הדילמות השונות והאפשרויות החוקיות שעומדות בפניהם, וכן לספק חוות דעת אובייקטיבית ומהימנה שתשקף את מערכת השיקולים של מייפה הכוח.
כמו כן, ייעוץ משפטי אובייקטיבי יכול לסייע בהחלטה לגבי זהות האדם שיהפוך לאפוטרופוס של מייפה הכוח. חשוב מאוד לתכנן מראש מי מבני המשפחה או הקרובים לנו יהיו מעורבים בהליך ואת מידת המעורבות המדויקת שלהם. נקודת מבט חיצונית ואובייקטיבית חשובה מאוד בהליך זה, הדורש בחינת שיקולים ותרחישים שלעתים אנחנו מתקשים לעשות בצורה נקייה כאשר מדובר בבני משפחה או קרובים לנו: ניגודי עניינים או אינטרסים, שיקולים עסקיים ושותפויות עסקיות, מצב העניינים האישי בין בני המשפחה ועוד.
לסיכום, ניתן לומר כי התיקון שחל בחוק יצר מהפכה בעולם האפוטרופסות והשיב לאדם במידה רבה את השליטה על חייו, גם כאשר אינו יכול לקבל החלטות בכוחות עצמו ואינו כשיר מבחינה משפטית. הליך זה דורש תכנון מדוקדק ומקצועי, כדי למצות את כל הזכויות העומדות לנו בדין, מבלי להזדקק לחסדיהם של אחרים, ולמנוע ניצול של אותן זכויות לרעת האדם.
[1]: תיקון מס' 18 ,התשע"ו-2016.
[2]: סעיף 32טו לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
[3]: סעיף 32ו לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
[4]: סעיף 32יד לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
[5]: סעיף 32יז לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
יובהר, כי אין במידע כאמור לעיל, כדי לשמש או להיחשב כייעוץ משפטי ו/או המלצה משפטית ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי.