חיפוש
Close this search box.

מהי משמורת משותפת וכיצד מוציאים אותה לפועל

משמורת משותפת- הגדרה משפטית

משמורת משותפת- אילוסטרציה של אב יושב עם ביתו ועוזר לה להכין שיעורי בית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משמורת  הינה הסדר משפטי המחלק בין ההורים הגרושים את המשמורת על ילדיהם. החלוקה נוגעת הן למגורי הילדים והן לטיפול השוטף בצרכיהם. קיימים שני סוגים של משמורת:

א. משמורת יחידנית– המקנה זכות משמורת לאחד ההורים בלבד.

ב. משמורת משותפת– המקנה זכות משמורת לשני ההורים יחדיו.

 

בעבר, התפיסה המקובלת היתה שהאב יוצא לעבוד והאם מטפלת בילדים ברוב שעות היממה. כתוצאה מכך, במקרה של גירושין, האם הייתה מקבלת את המשמורת המלאה על הילדים, בעוד האב פגש את הילדים לזמן קצוב המוגדר מראש. כיום, יותר ויותר אבות לוקחים חלק משמעותי בגידול הילדים, ובית המשפט מעודד זאת מתוך ראיה כוללת על טובת הילד.

קיימות שתי דרכים לקביעת משמורת:

  1. הסכמה בין ההורים– הנדרשת לאישור בית המשפט, הבוחן מצידו האם ההסכם עומד בעקרון טובת הילד.
  2. כאשר אין הסכמה בין ההורים– במקרה כזה המשמורת תקבע על ידי בית המשפט.

בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בעניין קביעת משמורת ילדים תחול על ילדים עד גיל 6 חזקת הגיל הרך. חזקה זו מורה כי קביעת המשמורת תעשה ככלל בהתאם לעקרון טובת הילד, וכי ילדים עד גיל 6 יגורו אצל אמם, אלא בנסיבות חריגות שיקבעו אחרת. הכוונה בנסיבות חריגות היא מקרים בהם לאם אין אפשרות לטפל בילדים או כאשר האב משמש, דה פקטו, המטפל העיקרי בילדים.

טובת הילד מעל הכול

יחד עם זאת, בשנים האחרונות בית המשפט פוסק משמורת משותפת גם לילדים מתחת לגיל 6, במידה ועקרון טובת הילד נשמר, ותוך שקילת תנאים נוספים, תנאים אלו הם:

  1. יכולת עצמית הורית טובה דומה בין ההורים.
  2. טיב התקשורת בין ההורים.
  3. רצון הילד.
  4. מהי מידת מעורבות ההורים בחיי הילדים.
  5. מערכת היחסים בין הילדים להורים.
  6. סמיכות מגורי ההורים והאם הילדים תופסים את שני הבתים כבתים המרכזיים בחייהם.

רשימה זו אינה מהווה רשימה סגורה, ופעמים רבות בית המשפט נותן משקל משמעותי יותר לאחד התנאים בהשוואה לשאר. בנוסף, בית המשפט נוהג להזמין תסקיר מפקידת סעד, העורכת להורים בדיקות הבוחנות את קיום התנאים לאישור המשמורת המשותפת. לרוב בתי המשפט נוטים לקבל את המלצותיה אלא במקרים חריגים.

מאחר שקביעת המשמורת נעשית תוך הליך גירושין, עלולים להתעורר קשיי תקשורת ושיתוף פעולה בין ההורים, שלצד משמורת הילדים דנים בסוגיות רגישות נוספות כמו סוגית הרכוש. לכן, בית המשפט מסתפק בתקשורת פונקציונאלית בלבד, תקשורת המורכבת מחלופת מסרים הדדית וגילויי גמישות בכל הנוגע לטיפול בילדים. נוסף להימנעות מיצירת מצבים שליליים, כמו הימנעות מניהול וויכוחים ומחלוקות הנובעות מהליך הגירושין מול הילדים המשותפים.

הקשר בין סוג המשמורת לתשלום מזונות

כמו כן, לסוגיית מזונות הילדים קשר הדוק לעניין המשמורת המשותפת. ככל שבית המשפט פסק משמורת משותפת, ההורים בדרך כלל יהיו חייבים יחד במזונות. לעומת זאת, כאשר בית המשפט לא קובע משמורת משותפת, גובה המזונות שישלם ההורה השני (שאינו מחזיק במשמורת) עשוי להיות משמעותי יותר.

לצד היתרונות של המשמורת המשותפת ונקיטת פעולות אקטיביות וחיוניות מצד שני ההורים לצורך גידול הילדים, ישנם גם מספר חסרונות. למשל, יש הטוענים שמעבר הילדים בין הבתים של ההורים יכול לגרום לפגיעה בביטחון העצמי של הילדים. כאמור אחד התנאים למשמורת המשותפת היא קרבה מסוימת בין בתי ההורים, כדי להקל על המעברים התכופים של הילדים בין הבתים. תנאי זה מגביל את ההורים מבחינת העתקת מקום מגוריהם ואף יכול למנוע קבלה לעבודה במקומות מסוימים.