כל אדם זכאי להורות עוד בחייו על האופן בו יחולק רכושו ויחולקו נכסיו (עיזבון) לאחר פטירתו. הדרך החוקית לעשות זאת היא על ידי עריכת צוואה בעלת תוקף משפטי. משמעותה של עריכת צוואה היא למעשה מתן זכות על עיזבונו של המנוח למי שזכות זו אינה מוקנית לו מכוח החוק.

על פי חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (סעיף 40):

"אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים –

(1)   כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;

(2)   נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה – מנה)".

על מנת להעניק תוקף משפטי לצוואה, יש לערוך אותה באחד מהאופנים הבאים:

בכתב יד:

כל אדם רשאי להעלות את בקשותיו על הכתב ולהפוך אותן למחייבות לאחר פטירתו. צוואה זו תהיה בתוקף רק בכתב ידו של הנפטר, בתוספת תאריך כתיבת הצוואה וחתימת ידו. הסיכון בעריכת צוואה בכתב יד הוא התנגדות היורשים לאחר פטירת המוריש, בדרך כלל משום שאין עדים לצוואה ואין מידע בדבר הנסיבות שהובילו לכתיבתה ויכולות לחזק את תוקפה.

באמצעות עדים:

זוהי הצוואה הנפוצה ביותר, והיא יכולה להיערך גם בדפוס או בכתב ידו שלא אדם אחר זולת המצווה, אך חייבת לשאת את חתימת ידו של המצווה. לצוואה זו יש צורך בשני עדים אשר יאשרו בחתימתם כי הם עדים לדברים וכי המצווה הצהיר בפניהם כי זוהי צוואתו. ניתן ואף רצוי לתעד את עריכת הצוואה גם באמצעות סרט וידאו.

בפני רשות:

זוהי צוואה הנערכת בפני שופט, דיין או נוטריון ועל המצווה להצהיר את דבריו בפניהם לשם תוקפה המשפטי.

בעל פה:

צוואה בעל פה צריכה להיאמר בפני שני עדים לפחות והיא קיימת רק במשפט הישראלי. מקורותיה ב"צוואת שכיב מרע" במשפט העברי – אדם הנמצא על ערש דווי ורשאי לומר את צוואתו בפני שני עדים.

העדים אשר שמעו באוזניהם את הוראות המצווה נדרשים להעלותן על הכתב ולהפקיד את המסמך ברשם הירושות, קרוב ככל האפשר למועד בה ניתנה להם. צוואה זו תהיה בתוקף, כל עוד לא הוכנה על ידי המצווה צוואה נוספת בתוך 30 ימים ממועד עריכת הצוואה הראשונה.

מספר התייחסויות חשובות מתוך חוק הירושה, תשכ"ה-1965: 

סעיף 41 – יורש במקום יורש:

למוריש שמורה הזכות לקבוע את סדר יורשיו, קרי לקבוע תנאים לקבלת הירושה ולהטיל מגבלות אשר יורו מתי היורש לא יהיה זכאי לירושתו. המוריש יכול לקבוע את זהות האדם שיירש את עיזבונו במידה והיורש המקורי או החוקי לא עמד בתנאים אלו (או לא היה בין החיים).

סעיף 42 – יורש אחר יורש:

הוראה זו מאפשרת למוריש להורות על השארת עיזבונו ליותר מיורש אחד אך לא יחד – לדוגמה, להוריש את כל רכושו ליורש אחד ולאחר פטירתו להוריש את מה שיוותר ממנו ליורש אחר. בהתאם לסעיף זה בחוק, רשאי היורש הראשון לעשות בעיזבון שקיבל כבשלו מבלי להתחשב בכך שקיים יורש נוסף אחריו. היורש השני יזכה רק במה שיישאר על ידי היורש הראשון.

סעיף 43 – יורש על תנאי דוחה:

סעיף זה מאפשר למצווה לקבוע כי היורש יזכה בעיזבונו, כולו או חלקו, רק בהתקיים תנאי מסוים אשר המוריש רשאי לקבוע אותו. אם לא התקיים התנאי – לא יהיה זכאי היורש לעיזבון.

סעיף 44 – יורש על תנאי מפסיק:

סעיף זה מאפשר למצווה להורות כי במקרה של הגשת התנגדות על ידי מי מהיורשים, לא יהיה זכאי היורש שהגיש את ההתנגדות לחלקו על פי הצוואה. עם זאת, התנגדות המוגשת על בסיס טענה לפגם בצוואה תיבחן וההתניה תיחשב ככזו הנוגדת את תקנת הציבור, בניגוד להתנגדות שמועלית שלא בתום לב.

סעיף 45 – חיובי יורש:

המצווה רשאי לחייב את היורש לעשות או להימנע מלעשות פעולות מסוימות בעיזבון שירש. אחת המטרות של סעיף זה היא פיקוח על יישום הוראת הצוואה במלואה.

סעיף 47 – מנה וחלק בעיזבון:

המצווה יכול להורות על הקצאת חלק או מנה בלבד מעיזבונו לטובת היורש וזאת בנוסף על החלק המגיע לו כחוק. אולם, אם התכוון המצווה, ואף הדגיש זאת בצוואתו, כי כוונו היא למנה בלבד (במקום ולא בנוסף), יקבל רצונו תוקף משפטי מחייב.

סעיף 49 – יורש שנפטר לפני המוריש:

במקרה בו נפטר היורש לפני המצווה, עיזבונו ככתוב בצוואה יועבר לצאצאיו של היורש ויורשיו על פי חוק, במידה והם בין החיים.

סעיף 50 – יורש פסול ויורש שהסתלק:

היורש רשאי לוותר על חלקו בעיזבון בהודעה בכתב לבית המשפט וכמו כן, אדם שנפסל מקבלת הירושה יכול שלא להיות חלק ממנה על פי הוראת בית המשפט.

סעיף 55 – מעין צוואה  – "ידועים בציבור":

ניתן להוריש את העיזבון ל"ידוע בציבור" של המצווה, אך בהתקיים שלושה תנאים: קיום חיי משפחה משותפים; ניהול משק בית משותף; היעדר קשר נישואין בין בני הזוג.

בשונה ממודל "ידועים בציבור", למצווה אסור לקיים קשר נישואין עם היורש משום שבמקרה של נישואין, היורש החוקי הופך להיות בן הזוג הנשוי לו.

הבהרה: אין באמור במאמר זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ו/או ייצוג משפטי ואין לראות באמור בו ייעוץ ו/או ייצוג משפטי מכל סוג.


logo small © כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין רועי גולדשטיין