אלימות במשפחה – עזרה ראשונה (משפטית)

בשנת 1991 חוקקה הכנסת את החוק למניעת אלימות במשפחה, שמטרתו להגן על בני משפחה מפני אלימות של בן משפחה אחר. החוק מאפשר לנקוט פעולת חירום מהירה ויעילה כדי לעצור אלימות או למנוע סכנה של אלימות – פיזית או נפשית – כדי להגן בעיקר על נשים וילדים ללא צורך בהתדיינות ממושכת ומתישה. בשנת 2001 נחקק חוק למניעת הטרדה מאיימת המוסיף לחוק זה הסדרים משלימים.

לא מעט אנשים, בעיקר נשים, עוברות באופן מצער התעללות מצד בני זוגן – אלימות, השפלה, פגיעה בפרטיות ועוד. זו התמודדות קשה ויומיומית, ובכל יום נחשפים מקרים חדשים. כיום עומדת משענת משפטית וכלכלית לנפגעי ונפגעות אלימות במשפחה, והמדינה מקצה כלים משפטיים להגנה עליכם ועליכן. במאמר זה נסקור את האפשרויות השונות.

על העוסקים במקצוע טיפולי חלה חובה לדווח על מקרה של פגיעה במטופל/ת על ידי בן או בת זוג, המגיע לידיעתם.

יש לפנות בהקדם למשטרה (100) – המשטרה מתעדפת פניות בנוגע לאלימות במשפחה, ובמקרים חריגים בחומרתם מעניקה טיפול מיידי. המשטרה תפנה את הנפגעת במידת הצורך לטיפול רפואי, ותפעל בהקדם האפשרי לאיתור וחקירת החשוד וליצירת קשר עם גורמים בקהילה. במידה וקיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את הנפגעת – הוא ייעצר.

רשימת מוקדים אליהם ניתן לפנות:

  1. מרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה
  2. בקשה מקוונת להגשת תלונה במשטרה- למצויים בבידוד ולמי שמנוע מלהגיש פיזית
  3. קו חירום ארצי לטיפול באלימות במשפחה – 118
  4. מוקדי החירום – מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל:
    • קו לנשים: 1202
    • קו לנערים וגברים: 1203
    • קו לנשים ערביות: 04-6566813
    • קו לנשים דתיות: 02-6730002
    • קו לנערים וגברים דתיים: 02-5328000
    • קו באמהרית: 1-800-220-230

בהיבט המשפטי, ניתן לבקש מבית המשפט לענייני משפחה או בית דין דתי שני סוגי צווים:

צו הגנה למניעת אלימות במשפחה

צו זה נועד להרחיק את בן הזוג האלים מהדירה כדי להגן על הנפגע/ת והילדים. סמכות זו מופעלת תכופות כשהאווירה בבית קשה ביותר ובית המשפט סבור שאם לא יתערב, המצב עלול להתדרדר לאלימות פיזית.

את הבקשה יכול להגיש בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או עובד סוציאלי. בית המשפט או בית הדין רשאי להוציא את הצו באחד משני המקרים הבאים[1]:

  1. אדם נהג באלימות בבן משפחתו או ביצע בו עבירות מין בסמוך (שעות עד ימים) לפני הגשת הבקשה. הטיפול בבקשה יזורז, מתוך הנחה שמדובר במצוקה קשה. לא ניתן לבקש את הצו חודש לאחר האירוע (במקרה זה ניתן לפנות לבית המשפט במסגרת ההליכים הרגילים).
  2. קיים יסוד סביר להניח שאותו אדם מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו. אין צורך שתתרחש פגיעה פיזית ממשית בבן הזוג. בית המשפט ירחיק את האדם המהווה סכנה מביתו גם אם לא ירים יד על אשתו או על ילדיו. די בכך שבית המשפט משתכנע, כלשון החוק, כי "התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין".

בית המשפט יאשר את הבקשה לצו הגנה רק אם ישנו ביסוס ראייתי לנטען על ידי המתלוננת, ובית המשפט השתכנע בהסתברות טענותיה.

על האדם נגדו הוצא הצו אסור[2]:

  1. להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להתקרב אליה (גם אם הדירה שלו באופן חלקי או מלא).
  2. להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום.
  3. לעשות כל דבר המונע מבן משפחתו מלהשתמש בנכס ששייך לאותו בן משפחה, גם אם לאותו אדם ישנה בעלות מסוימת על הנכס.
  4. לשאת נשק, ונשק שבחזקתו יוחרם לאלתר[3].

ניתן לבקש מהערכאה הדנה במקרה להטיל ערובה להתנהגות טובה או הוראות לסידורים שונים עקב מתן הצו[4]. תוקף הצו הוא עד שלושה חודשים וניתן להאריכו בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. ככלל, הצו לא יוארך יותר משישה חודשים נוספים. ניתן לערער על דחיית הבקשה בפני בית המשפט המחוזי או בית הדין הרבני הגדול, בהתאמה.

יש למלא את טופס הבקשה במזכירות בית המשפט. אין חובת תשלום אגרה על הגשת הבקשה.

בית המשפט רשאי לתת צו במעמד צד אחד בלבד, אך עליו לקבוע דיון באותו מעמד בו ייקחו חלק שני הצדדים, תוך 7 ימים לכל היותר. האחריות להודיע לבן המשפחה שאינו נוכח על הדיון היא של מזכירות בית המשפט ולא של בן המשפחה המתלונן[5].

במידה ובית המשפט יתרשם כי הבקשה הוגשה ממניעים נקמניים הוא יהיה רשאי לחייב את מבקש הצו בהוצאות משפט ואף בפיצוי בן הזוג האחר[6].

במקרה שצו ההגנה הופר, המשטרה תהיה רשאית לעצור את המפר אם הוגשה תלונה נגדו[7]. לכן יש להזדרז להגיש התלונה מיד עם הפרת הצו. הפרת הצו נכנסת בגדרי עבירת "הפרת הוראה חוקית"[8] וניתן לפסוק בגינה עד ארבע שנות מאסר.

בכל מקרה של אלימות במשפחה מומלץ לפנות באופן מידי לעורך דין המתמחה בתחום המשפחה היות שבדרך כלל כבר בשלב זה יש לגבש את אסטרטגיית הגירושין (לרבות איסוף ראיות שישרתו את בן או בת הזוג בהליך הגירושין). כמו כן, יש לקחת בחשבון את "מרוץ הסמכויות" בין בית המשפט למשפחה לבין בית הדין הרבני. כך שמי שנכון לו לפתוח ראשון בהליך גירושין במטרה להקדים את בן הזוג השני "במרוץ הסמכויות", כדאי שיעשה כן בהקדם ובמקביל לבקשה שיגיש ל"צו הגנה".

 

צו למניעת הטרדה מאיימת

בשנת 2001 נכנס לתוקף חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. מטרת החוק היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו[9]. החוק מסמיך את בית המשפט לצוות על אדם להימנע מלהטריד אדם אחר. מתן הצו אינו גורע מזכותו של האדם לבקש צו הגנה למניעת אלימות במשפחה.

יכולים לבקש צו למניעת הטרדה מאיימת: הנפגע או כל אדם מטעמו, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו או תובע משטרתי[10].

כך מוגדרת הטרדה בחוק (סעיף 2):

  1. (א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

      (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:

(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו;

(5) בעיסוק בשמירה בבית משותף בניגוד להוראות לפי חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ט-2008.

           (ג) לעניין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת, בית המשפט רשאי לאסור על הפוגע, בין היתר[11]:

  • להטריד את הנפגע, בכל דרך ובכל מקום;
  • לאיים על הנפגע;
  • לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת;
  • ליצור עם הנפגע כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר;

 

התנהגויות אופייניות להטרדה:

  • כפיית הסעה לעבודה ואיסוף מהעבודה הביתה, כשגרת חיים מחייבת או קביעת דפוסי פיקוח צמודים אחרים.
  • הטרדות רבות חוזרות ונשנות בטלפון או יצירת קשר כאמור באמצעי תקשורת אחרים (מכתבים, דואר אלקטרוני וכד').
  • ביקורים תכופים במקום העבודה של המוטרד/ת או המתנות חוזרות בקרבתו/ה או ליד ביתו/ה; בדיקת נוכחות בעבודה או בבית באמצעות הטלפון או פיקוח צמוד בדרך אחרת, או מעקב.
  • איסור התיידדות עם אנשים משני המינים או הצרת צעדים או הפגנת שליטה על חיי המוטרד/ת בדרכים אחרות.
  • כאשר מדובר בבני זוג החיים בנפרד – עליה בתכיפות הביקורים אצל הילדים, שלא בהתאם להסדרי הראייה, כאמתלה וככלי מעקב אחר בן הזוג.
  • מעשי ונדליזם בבית כלפי רכוש.
  • הפרות של צווי הגנה, צו מניעת הטרדה מאיימת או של צו שיפוטי אחר, או של תנאי שחרור בערובה.
  • איום סמוי בנשק, למשל בדרך של התפארות המטריד בהחזקת אקדח, אף אם ברישיון.
  • איום בהתאבדות.
  • כפייה אובססיבית של קשר, שידוע למטריד כי אינו רצוי (אפילו בדרך של חיזור, כגון משלוח פרחים).
  • הפגנת נוכחות מכוונת וחוזרת, במקום פרטי או ציבורי, ללא הסכמת המוטרד/ת.

ישנם מקרים חריגים בהם סמכות בית המשפט להגביל את האדם תהיה רחבה יותר[12]:

  • חשש לפגיעה ממשית וברורה בשלוות חייך
  • סכנה גופנית ממשית לך
  • סכנה לביצוע עבירת מין בך
  • הפוגע ביצע פגיעה גופנית/כליאה/עבירת מין באדם אחר לפני כן.

על הנפגע/ת לגשת לבית משפט השלום ולהגיש במזכירות טופס בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד. במקרה שהפוגע הוא בן משפחתו של הנפגע, ניתן לפנות גם לבית משפט לענייני משפחה. אם הפוגע או הנפגע קטינים – ניתן לפנות גם לבית משפט לנוער.

לאחר הגשת הבקשה יתקיים דיון, במסגרתו רשאי בית המשפט לתת צו זמני, במעמד צד אחד (כלומר, ללא נוכחות המטריד). אם ניתן צו זמני, בית המשפט יקיים דיון במעמד שני הצדדים (המטריד והנפגע) בהקדם האפשרי, ובכל מקרה, לא יותר מ-7 ימים מיום שניתן הצו הזמני. בדיון במעמד שני הצדדים, רשאי בית המשפט לבטל את הצו הזמני, להכניס בו שינויים או להאריך את התוקף שלו[13].

ככלל, תוקף הצו לא יעלה על 6 חודשים (בית המשפט רשאי להאריך את הצו לתקופה של עד שנה ומנימוקים מיוחדים להאריך אותו עד שנתיים).

את הבקשה ניתן להגיש גם ללא הגשת תלונה במשטרה.

הגשת הבקשה לא כרוכה בתשלום אגרה.

לצורך הגשת הבקשה, על המבקש להחזיק בפרטי המטריד המלאים הכוללים: שם מלא, מספר ת.ז., כתובת מלאה כולל מספר בית וטלפון. בהיעדר פרטים מלאים, ייתכן קושי בביצוע הצו/החלטת בית משפט. כמו כן, יש לצרף לבקשה כל מסמך שיכול לתמוך בעובדות המפורטות בה, לדוגמא: טופס תלונה במשטרה, מסמך רפואי, תמונות וכדומה. מומלץ גם להקליט את הצד השני, במידה וניתן להביא תוכן התומך בבקשה.

אם הפוגע, או כל אדם אשר הצו מופנה כלפיו, יפר הוראה מהוראותיו, הוא עשוי להיעצר ואף לעמוד לדין משום שהפרת הצו מהווה עבירה פלילית[14].

ניתן לערער על הצו בפני בית המשפט המחוזי. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי טרם הגשת הערעור.

בטרם תגיש/י את הבקשות מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום המשפחה והפלילים. עורך הדין יסייע לכם לבחון את מכלול ההיבטים המשפטיים בנסיבות המקרה שלך, לקבץ את הראיות והמסמכים לצורך עמידה ברף הראייתי, וכדי להעיד ולחקור את הצד השני ולסכם טענות בעל פה בדיון שיתקיים במעמד שני הצדדים.

לפרטים נוספים בנושא, הנכם מוזמנים לפנות אל משרד עורכי הדין רועי גולדשטיין

בטלפון: 04-6440444

 

יובהר, כי אין במידע כאמור לעיל, כדי לשמש או להיחשב כייעוץ משפטי ו/או המלצה משפטית ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי מכל סוג. כל המסתמך על המידע באתר זה עושה זאת באחריותו המלאה ועל דעת עצמו בלבד!

[1] ס' 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[2] ס' 2(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[3] ס' 2ב לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[4] ס' 2(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[5] ס' 4 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[6] ס' 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[7] ס' 7(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

[8] סעיף 287 לחוק העונשין

[9] ס' 1 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

[10] ס' 4(ד) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

[11] ס' 2 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

[12] ס' 4(א), 4(ב) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

[13] ס' 7 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

[14] ס' 8 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.